- הקדמה -
רבות דובר על שני חצאי הנשמה, הזכרי והנקבי שנפרדו כשהנשמה ירדה לתודעת העולם החומרי. כאן נבין יותר על שתי הלהבות הללו של הנשמה השלמה , שחוזרות למצבן המקורי בהתעלות.
קטע זה הנו מלימודים שנמסרו לשליחי המסטרים במאה העשרים,
והוא נוגע למי שאתה כנוכחות "האני הנני " בהתגלמות.
ההתחלה
התגלמות הנשמה האלוהית על כדור הארץ
לימודי המסתורין שנמסרו מהאחווה הלבנה לשליחי המסטרים
על כך שהאדם השלם הוא נוכחות אלוהית בהתגלמות
ילדי כדור הארץ האהובים, הבורא ברא את ילדיו ברטטי אור גבוהים מאוד, בתדרים שאינם בזמן וחלל. במרחב בו ההווה רלוונטי להוויה שנוצרה. כדי שילדי האל ייעשו בוראים שותפים כמו המקור שלהם, נדרש היה מהם להתקיים בעולם של חוויה בעל תדרים דחוסים יותר לצורך לימוד וצמיחת הנשמה.
עם זאת הכלים הגבוהים יותר שלהם נועדו להישאר איתם במהלך הירידה בתדר כשהם מחוברים למישורי האור האלוהיים כישות רב ממדית. יותר מכל - הלהבה המשולשת במרכז ליבם מלווה אותם לכל אורך המסע. דבר זה הבטיח את חזרתם הבטוחה של ילדי האל לביתם המקורי, לאחר התבגרותם במסע הארצי.
סיפור זה מתחיל כשלהבת האל נושמת מתוך עצמיותה ומקרינה שתי קרניים אל תוך הים הגדול של האור שהנו חומר תבוני שנעשה כיסוי אור לשתי הלהבות של הנוכחות האלוהית בנשמה.
לכל קרן מהשתיים יש את תכונות המהות של האלוהות בתוכה ושום הפרעה לא יכולה להיכנס ולהפריע ללהבה נצחית זאת.
הלהבה האלוהית שולחת את עצמה עם כל קרן לנקודת מוקד שהנה ניצוץ אור, שיוצר מרכז לב שאוסף לתוכו חומר אור ויוצר גוף אור אלקטרוני להתקיים בו.
להבת האל יכולה לבחור להקרין שתי קרניים לתוך אור טהור של השמש המרכזית הגדולה כדי ליצור קרניים תאומות . האחת עם תכונות זכריות פעילות והשנייה עם תכונות נקביות פעילות.
כל אחת משתי הקרניים הללו ממקדת להבה משולשת ומושכת מהאור האוניברסלי חומר אור לתוך הגוף האלקטרוני שלה וזה גוף האור שנעשה ללבוש רוח האל באדם.
בשני המשלימים הללו של הנוכחות האלוהית נשמר זרם חיים אחד בגוף האלקטרוני של הלהבות התאומות, לנצח. עם זאת נשמרת בהם אחדות עם כוליות האל, כזהות אינדיבידואלית בהם.
חלק זה של תודעה אישית עובר דרך הרבה התגלמויות פיזיות, לפעמים זכריות ולפעמים נקביות, דרך התגלמות הלהבה המשולשת של הנוכחות האלוהית תמיד בפנים.
התוכנית
הבורא יצר הוויה ששמרה על החזון הגבוה שהוא תבנית - אב אלוהית של צלם ודמות הבורא. דרך תבנית זאת ניתן היה להתעלות חזרה ללב הקוסמי במעלה הממדים המוארים של התפתחות.
הכוונה הייתה שהנשמות ירדו לתוך הממד החמישי ועדיין יהיו בממד חסר זמן, בו ההוויה הזאת יכולה הייתה להתקיים.
לאחר מכן הן כוונו להקרין את עצמם לממד הרביעי של זמן וחלל, כדי להתחיל את תהליך הלימוד. ממד זה אמנם דחוס בחומר האור שלו אולם הוא הרבה יותר מואר מהממד השלישי.
מכאן נוכחות האני הנני שהנה בבעלות על הלהבות התאומות, הקרינה את השתקפותן לממד הרביעי בתודעה שמכונה "נוכחות אלוהית סולרית".
לכל אחת מהלהבות יש בשלב זה להבה משולשת בלבת ההוויה, כמו גם עמוד שדרה סולרי ושנים-עשר צ'קרות סולריות. מכאן הדרך הייתה קצרה לרדת לממד השלישי, הממד המאתגר ביותר במסע ההתפתחות - כדי להיות בוראים - שותפים.
בשלב הירידה לממד השלישי הנוכחות האלוהית הסולרית התבטאה דרך העצמי הגבוה. כאן חל שינוי דרמטי. האור הסולרי נוצר כאור פיזי דחוס. הדחיסות צמצמה את האור לשבעה אספקטים בלבד, במקום שנים-עשר.
זה הביא לתפקוד של שבע צ'קרות בלבד שביטאו את שבעה צבעי הקשת. מהצ'קרה האדומה בבסיס עמוד השדרה עד לצ'קרה הסגולה בכתר מעל לראש.
כאן הנוכחות האלוהית הביאה לכך שהנשמה התפצלה לשניים - שני הקטבים של הנשמה שהתפצלו לזכרי (גברי) ונקבי (נשי) וכך החל מסע ההתפתחות הפלנטרי בדרגתו הנמוכה ביותר דרך הלהבות התאומות.
הם החלו להתפתח בתודעת נפרדות דרך חוויות ארציות שונות, וזאת עד לסיום המסע הארצי שבו הם אמורים להתאחד ללהבה אחת, לב אחד והכרה אחת.
כך כל אחד במסע הנשמה מיועד להיות אהבה שהתגלמה כנוכחות אלוהית פרטית. כאשר זהות אלוהית פרטית כתודעה, מושגת ממקור החיים הגדול, האני הנעלה באדם תופש בעלות על הנשמה ויוצר גוף, שעשוי מחומר אור לבן של רוח הקודש.
מאז "נפילת התודעה" במהלך התגלמות גזע השורש הרביעי של אדם - חוסר מושלמות, מוגבלות, והפרעות , נכנסו לתוך עולם זה. גוף הזיכרון נעשה לגוף הנשמה, האישיות הזמנית לקחה לעצמה תחושה כוזבת של עצמיות נפרדת שלא מחוברת לאל.
ההתגלמות החוזרת של כל קרן תאומה נמשכת לפעמים מאות וגם אלפי התגלמויות. זה ממשיך כך עד שהאדם מגשים שליטה מושלמת ומסטריות על האנרגיות והחומר, בכל הפעילויות בחייו, בביטוי פיזי, רגשי, מנטלי והזיכרון שלו.
זה רק דרך האדם עצמו שהתבונה שלו יכולה לכוון את השליטה על האנרגיה האוניברסלית. זה מביא למסטריות על החומר והאנרגיה, על ידי בחירה חופשית מודעת שמצווה מתוך האינדיבידואל ודרך השימוש במילים " אני הנני".
זהו מסע שכל אינדיבידואל בחר לעשות דרך עולם חומר זה, כדי להרחיב את "מושלמות הנוכחות". זה אומר, דרך הגוף הפיזי שעשוי מחומר אטומי של מישור פיזי של כדור הארץ.
כל אחד חייב לממש את התכנית האישית שלו להרחבת המושלמות שלו, דרך פעילות בעולם הזה. לכן כל בן אנוש הוא ה"בורא" שהתגלם. זה אומר שכל הסמכות , העצמה, היכולת והתכונות של חיי האל ממוקדים באדם כדי ליצור ולהרחיב את המושלמות דרך התגלמות.
הלהבות התאומות שהן זרמי חיים שהתגלמו פיזית, יכולות לפתח תכונות מהות שמבטאות זהות ייחודית. כך הן יכולות להשיג את מלוא השימוש של אור. זה נעשה על ידי מסטריות על מישורי החומר שיש להם רטט אנרגיה נמוך יותר שדורש יותר אנרגיה כדי להחצין צורה.
התגלמות פיזית נותנת להם אפשרות להרחיב את איכויות האל ומעלות העצמי הגבוה. בדרך זאת האדם יכול להרחיב את להבת הלב שלו ולהחצין את מושלמות אהבת האל ביקום הבריאה. לבסוף הוא נעשה מסטר מתעלה ואחר כך לישות קוסמית.
לפי לימודי המסטרים, לזכות במסטריות על מישורי החומר אומר, להשתמש ב-100% העצמה היוצרת של מחשבה, הרגשה ומילה מדוברת. זאת כדי למשוך את המושלמות הגדולה יותר של הנוכחות האלוהית.
המטרה היא למשוך שמחה ואהבה לעולם, בניגוד לשימוש במחשבות, רגש ודיבור שיוצרים מוגבלות וכאוס בחוויית האדם המותנה, או דרך חוסר תשומת לב וחוסר מודעות להשפעתו על העולם.
ישנן שבע אוקטבות שכל אחת מהן מורכבת משבעה מישורי ממדים של רוח וחומר. (אנרגיה וחומר-כוח ומאסה), שנבראו עבור הביטוי הייחודי של זהות אלמותית שיוצרת אינטראקציה עם חלקי חיים אחרים.
כל עצמי אלוהי מקרין עצמו למטה לתוך עולם החומר ברמה הפיזית, רגשית, מנטלית וזיכרון, את הלהבה של הלב שלו. (זה יכול להיראות כשורשי צמח היורדים וניטעים באדמה).
יש להבין שארבעה מישורי החומר הנמוכים שונים במבנה האטומי, מולקולרי והדהוד הרטט שלהם שנקרא ממד. החומר הנמוך יותר יכול להיות גם מוצק גם גז וגם נוזל. חומר גבוה מזה באוקטבה שלו הוא ה"אתר".
האתר אינו נתפש בחושים הרגילים. האוקטבה של רגש ומחשבה גם היא שונה והם עשויים מאטומים של חומר הרגש והמחשבה והם רוטטים בדחיסות שונה.
ההתעלות
ברגע שההתעלות של שתי הלהבות מתרחשת. כל אחת מהלהבות נעשית איזון מושלם של האיכויות הזכריות והנקביות יחד בפנים. כך נפתחת להבת החיים.
תאומי הלהבה המתעלים נעשים אחד בלהבת האל שלהם שבתוך גוף האור האלוהי. הם יכולים כעת לבחור לעבוד בכל רמה אלוהית שמתאימה להם.
כך חיים אלוהיים מתרחבים לנצח במושלמות שלהם, דרך האינסוף. הם שומרים על סדר מושלם בתוך החלל הבין כוכבי. מושלמות הבריאה היא מופלאה , עצומה ונצחית.
כל מימוש היקום הנרחב מבוסס על מודעות תבונית בשליטה על אנרגיה וחומר. חכמה, אהבה תבונית ועצמה, נובעים ומוחצנים מתוך לב השמש המרכזית הגדולה של אהבה, אור וחיים.
