---- להלן נושאים המובאים ברוח החסידות : ----
*הגאולה- תהליך או התגלות ? * החושך שלפני האור * לא להרפות מהצפייה *עולם אידאלי * גאולה "היום" * הגאולה כלידה מחדש * מבחן לעוצמת האמונה * לזהות את המשיח באדם * אמת שלמה * בית המקדש הנצחי
לקראת הגאולה - מתוך הספר "ימות המשיח"
בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד -
"...בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן, הָיִינוּ כְּחֹלְמִים" (תהלים קכו, א) -
מה המשמעות "היינו כחולמים"?
פירושים שמציעה החסידות - בהתרחש שיבת ציון ( משמעו - בהתרחש הגאולה) - נבין כולנו שעד אותו רגע היינו כחולמים. כלומר, דווקא עכשיו אנו ישנים, ורק בזמן הגאולה נתעורר ונראה לראשונה את המציאות כמות שהיא. אף כאן אין הכוונה שהמציאות הנוכחית היא אשליה, אלא שאנו רואים אותה דרך מסך של תודעה מבולבלת. זהו החלום הרע ממנו עלינו להתעורר ולעבור מתרדמה רדפת בלהות לחיים ערים ומלאים בחלומות גדולים על העולם.
הבנת נושא הגאולה
תהליך הגאולה מורכב מכמה שלבים שישנו את מרקם החיים בעולמנו ובסופם יחוללו תמורות מהותיות. ימות המשיח הם המצב האידיאלי של העולם. העולם נעשה עולם תקין, עולם אידיאלי. לא יצטרכו עוד לחפש את הבורא, כי הוא יתגלה לעיני-כל. בני-אדם לא יילחמו עוד זה עם זה, כי יבינו את מעלת השלום והאהבה. איש לא יתקנא ברעהו, כי יהיה שפע לכולם. העם היהודי יגיע למעמדו הרם והשלם, וממילא יתקבץ מכל קצווי תבל ויחזור לחיות במקומו האמתי - בארץ-ישראל.
מאבקי טוב ורע, אור וחושך - לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים"
לא אחת אנו מהרהרים: למה יש רע בעולם? החיים בעולם הזה הם עימות מתמשך בין הטוב לרע, בין כוחות היצירה והבניין לבין כוחות ההרס והחורבן. גם בחיים הרוחניים נראה כי כוחו של הרע גדול מכוחו של הטוב . הנה עינינו רואות כמה קל להרוס את כושר-העמידה ולערער את תחושת הצדק.
מתברר שעל-אף עוצמתו היתרה של כוח-ההרס יש לכוחות הבניין יכולת לגבור עליו. אף-על-פי שהרע קודם לטוב, הטוב מסוגל לנצחו ולהכריעו. הקב"ה נותן לאדם כוחות מיוחדים להתגבר על היתרונות המוקדמים של הרע ושל כוחות ההרס, כדי להשליט בעולם את הטוב ולבנות את ה'דירה' לו יתברך.
כשמופיע האור הוא אינו צריך כלל להיאבק בחושך –החושך נמוג מעצמו. וגם "מעט אור דוחה הרבה חושך". זה לקח חשוב הן בחיי הפרט הן בחיי הכלל. בחיי הפרט לפעמים אנו נבהלים מה-'חושך' הפנימי. בעיות, טרדות, כאב, עצב, דכדוך – כל אלה נראים הר שאי-אפשר לגבור עליו. זו אשליה. יש בנו הכוחות לסלק את ה'חושך', על-ידי האור הפנימי – אמונה, תקווה, שמחה, ביטחון באל. האדם צריך להתעשת ולהאיר את נפשו, והחושך יתפוגג מעצמו.
ועדיין נשאלת השאלה, מדוע בכלל קיים רע בעולם?
התשובה לכך נעוצה בתכלית הבסיסית של בריאת האדם. האל הציב לפני האדם את חופש הבחירה בין הטוב לרע וציווה עליו "ובחרת בחיים" - בטוב. היצר הרע נברא כדי להעמיד את האנושות בניסיון בלתי פוסק של בחירה חופשית. אילו היה קיים בעולם רק טוב והאדם לא היה עומד בפני פיתויים ונטייה לעשות רע, לא הייתה מתקיימת זכות הבחירה. האל מצפה מאתנו שנבחר בטוב, שנתגבר על היצר הרע, וכך נזכה לשכר על הבחירה הנכונה.
עלינו לא להרפות מהציפיה ולדעת ש"ישועת ה' היא כהרף עין" -
העיקר השנים-עשר מי"ג עיקרי האמונה הוא : "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח". תאמרו, מה קשה בזה? הלוא אין דבר קל מלייחל לגאולה אלוהית, על-טבעית, שתהפוך את העולם כולו לעולם טוב ומופלא? ובכל-זאת, אמונה אמתית בביאת המשיח דורשת עבודה ומאמץ לא פשוטים לגמרי.
יהודי שמצפה באמת לביאת המשיח, וחושב ברצינות על מילות התפילה "לישועתך קיווינו כל היום" –אכן מחכה כל היום לגאולה. כשמגיע הערב ומתברר שהגאולה לא הגיעה, הוא חש אכזבה וצער. באותו רגע הוא מתחזק, מגביר מחדש את הציפייה ולמחרת מחכה שוב לגאולה. כאן טמון הקושי הגדול.
המסר לכל יחיד -
כל יהודי, אנשים נשים וטף, יש לו אחריות להוסיף להזדכך בעבודתו הפרטית ולהביא את "המשיח" בפועל ממש. אין עליו לסמוך על אחרים ואין להטיל עבודה זו על אחרים; זו היא עבודה של כל אחד ואחת, כל אחד ואחד צריך לעשותה בעצמו. כי האדם הוא עולם קטן.
עולם אידאלי -
ימות המשיח הם המצב האידאלי של העולם, בניגוד לעולם הנוכחי שאיננו שלם ותקין. בעולם של ימינו יש ערבוב בין טוב לרע - אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב. האמת האלוקית אינה גלויה. חלק עצום מהפוטנציאל שקיים בעולם אינו מופנה לאפיקים הנכונים והחיוביים. זהו עולם של שקר וזיוף, שבו מעמדם של דברים איננו נקבע על-פי ערכם האמתי.
מכאן נגזרים כל הדברים השליליים שבעולם - מלחמות, סבל, עוני, קינאה, יחסים בלתי תקינים בין אדם לחברו ובין איש לאשתו וכו'. מכאן נובעים כל התהיות, חיפושי-האמונה, הלבטים והמצוקות. מכאן גם נקבע מעמדו של עם-ישראל, שבמקום שהעולם כולו יכיר בחשיבותו ובתפקיד האלוקי שהוא ממלא - הרי בעולם הנוכחי, נרדף העם היהודי, עונה והושפל.
כל זה מתהפך ב-ימות המשיח. אז העולם נעשה עולם תקין, עולם אידאלי. לא יצטרכו עוד לחפש את הבורא, כי האלוהי יתגלה לעיני-כל ובכול. בני-אדם לא יילחמו עוד זה עם זה, כי יבינו את מעלת השלום והאהבה. איש לא יתקנא ברעהו, כי יהיה שפע לכולם. העם היהודי יגיע למעמדו הרם והשלם, וממילא יתקבץ מכל קצווי תבל ויחזור לחיות במקומו האמתי - בארץ-ישראל. כל הפוטנציאל שישנו בעולם - אנרגיה, מדע, טכנולוגיה, תקשורת, תרבות, וכו' - ינוצל אך ורק להפצת האמת, הצדק והטוב. הכי טוב שיכול להיות. ואתה יכול לתת את חלקך שהתקופה הנפלאה הזאת תבוא יום אחד קודם !
"ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קינאה ותחרות.
שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצוין כעפר.
ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את האל בלבד". (רמב"ם, הלכות מלכים)
וגר זאב עם כבש
בנבואת ישעיהו הנביא (ישעיה יא,ו) מתואר שלום אידילי מופלא שישרור בימות המשיח: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ". לא רק בני-האדם יחיו בשלום זה עם זה, אלא גם חיות הטרף יחדלו לטרוף. מה יאכלו אפוא החיות הללו? אומר הנביא: "ואריה כבקר יאכל תבן".
זה כבר לא שינוי התנהגותי, אלא שינוי מהותי בטבע הביולוגי של חיות הטרף. לכן יש מחכמינו שאינם מפרשים את הדברים כפשוטם, אלא כמשל לשלום העולמי שישרור בימות המשיח. לעומת זאת, רבים מהפרשנים מקבלים את הדברים כפשוטם ומסתמכים על נבואות נוספות המתארות שינוי מהותי בטבעו של העולם. נראה כי דבר זה יתחולל בתקופה השנייה של ימות המשיח, שבה ישתנה טבעו של העולם עד שזאב יחיה בשלום עם כבש ואריה יאכל חציר לצידה של הפרה.
גאולה "היום" - שלמות האמונה בביאת המשיח היא דווקא בשילוב שני האופנים:
מצד אחד, יש להאמין שהגאולה יכולה לבוא בכל רגע, אף-על-פי שעדיין לא נשלמו תהליכי ההכנה השונים, ולא נתקיימו כל הסימנים המקדימים וכו' - שכן היא יכולה לבוא "במהירות", בהתגלות אלוקית פתאומית, באופן של 'אחישנה'. ועם זאת צריך לדעת, שהגאולה יכולה לבוא גם בתהליך שלם ומורכב, 'בעיתה' ובזמנה.
הרבי מליובאוויטש, המנהיג הרוחני של דורנו, הכריז כי דורנו הוא הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה. בשנים האחרונות קרא לעורר מודעות וציפייה בלב העם כולו לקראת הגאולה הקרובה ולהתכונן לקראתה.
הקור גובר לפני הזריחה -
המהר"ל מסביר, שכאשר צריכה להתחולל "הוויה חדשה", התהוות חדשה לגמרי, אין היא יכולה לצמוח מתוך המציאות הקודמת, אלא צריך להתקיים תהליך של "הפסד הוויה ראשונה", כלומר, ביטול המצב הישן ויצירת חלל ריק, שלתוכו פורצת המציאות החדשה.
הוי-ה במתן-תורה, היה צריך להיות קודם לכן שלב של "הסתלקות החיות" בעולם, שבו הכוח האלוקי כאילו מסתלק ומתעלם, ואז גוברת "שליטת מצרים". דבר זה מסביר את העובדה, שדווקא קודם הגאולה באה תקופת 'עקבתא דמשיחא', שהיא תקופה ירודה וקשה שלא הייתה כמותה בדורות שעברו, וכן אירועים נוספים שמתרחשים דווקא כאשר מתקרבים ממש לזריחת אור הגאולה. עלינו להבין, שזהו החושך הגובר לפני בוא האור.
ב'זוהר חדש' מתואר, שכך יהיה סדר הגאולה:
"כך היא גאולתן של ישראל - בשעה שיאיר להם שמש הגאולה, תבוא להם צרה אחר צרה ואפלה אחר אפלה, ובעוד הם שרויים בה - יאיר עליהם האור ".
כאב הלידה
ביתר פירוט מתחלקות צרות הגלות לשלושה סוגים, והדבר תואם את המשל שהובא לעיל, שממשיל את הגלות לעיבור ואת הגאולה ללידה:
א) הייסורים ה'רגילים' של תקופת הגלות, שהם בדוגמת 'צער העיבור'; ב) הסבל המתעצם של תקופת 'עקבתא דמשיחא', שהוא בבחינת 'חבלי משיח' המשולים ל'חבלי לידה'; ג) הכאב המיוחד של המעבר מגלות לגאולה, שהוא נמשל לצער הלידה עצמה.
הצרות ה'רגילות' שבגלות הן בדוגמת כתישת הזית, שעל-ידה יוצא שמן זך. זו מטרתם הפנימית של צרות הגלות ושל כל הרדיפות והייסורים - לגלות ולהוציא את ה'שמן' שבתוך עם-ישראל, את כוח מסירות-הנפש והדבקות המוחלטת באל. בכך אדם סולל את הדרך לגילוי המלא של כבוד השכינה בזמן הגאולה.
סוג שני של צרות וייסורים מופיע סמוך ממש לגאולה. אלה נקראים 'חבלי משיח'. מטרתם הרוחנית להשיג את הזיכוך האחרון שלפני הגאולה, וגם ליצור את התנאים שלתוכם תפרוץ ותתגלה הגאולה. הואיל והגאולה היא מציאות חדשה לגמרי, אין היא יכולה לבוא על בסיס המציאות הרגילה. לכן נדרש תהליך של הרס המציאות הקיימת, מין יצירת חלל ריק, שעליו יכולה להיבנות הגאולה.
להילחם בחושך -
הבנה זו טובה רק כדי שלא ניפול ברוחנו וכדי שלא נפקפק חלילה באמונת הגאולה. אך בה-בשעה צריכה להישמע הזעקה והתפילה שיסתיים החושך ושתבוא מיד הגאולה. צדקה וחיזוק האמונה בגאולה - מצילים את האדם מחבלי משיח, מקצרים את משך הזמן של 'צירי הלידה', ומזרזים את הגאולה.
החושך שלפני האור -
בתקופה זו ירד העולם לדיוטה תחתונה, שכמוה לא נודעה. מלחמות, צרות לאנושות בכלל ולעם-ישראל בפרט, בלבול יוצרות עצום, חשיכה רוחנית, ייאוש ואובדן-דרך. דומה שזהו שיאה של הגלות הרוחנית והגשמית ומעניין - אין שום ויכוח בדבר הערכת-המצב. הכול מסכימים שבתקופה זו הגיעה הגלות לשיאה, ודווקא מכאן נובעת המסקנה, שהגאולה קרובה.
המשימה מסתיימת
ה'יבול' שצומח מתוך הגלות הוא בירור וזיכוך העולם. פיזורו של עם-ישראל על-פני העולם כולו נועד להביא את אור הקדושה לכל מקום ומקום, ולגאול את הניצוצות האלוקיים שמצויים שם. בהבאת האור להכרה האדם משכין בו קדושה ופודה את הניצוצות שחיכו לגאולתם.
וכשם שהדברים אמורים במישור של מקום, כך מתקיים תהליך של בירור וזיכוך במישור הרוחני-ערכי. לאמור: עם-ישראל צריך להתמודד עם כל רבדיה של המציאות הרוחנית - החל במצב רוחני טוב ונעלה, וכלה במצב נחות ושפל.
גוג ומגוג
מפשטות דברי הנביאים נראה, שבתחילת ימות המשיח תתחולל מלחמת גוג ומגוג, המתוארת ביחזקאל (פרקים לח-לט). הרמב"ם קובע (בסוף ספר 'משנה תורה'), כי בעניינים אלה "לא יידע אדם איך יהיו (הדברים) עד שיהיו". הרמב"ם ממליץ להימנע מהעיסוק בנושאים מסוג זה, שאינם עיקר ושאין בידינו כלים מספיקים להבינם נכון.
מבחן לעוצמת האמונה -
את חשיבותה של הציפייה לגאולה אפשר להסביר בכמה אופנים:
הציפייה מהווה אמת-מידה לבדיקת עוצמת האמונה. יהודי שיאמר שהוא מאמין בביאת המשיח, אבל אין בו ציפייה לכך - מעיד על עצמו שאמונתו רופפת למדי. בהכרח שזו אמונה הלוקה בחסר, במובן זה או אחר; שאם-לא-כן, איך ייתכן שאין בנפשו ציפייה דרוכה ליום-ה' הגדול?
יהודי שמאמין בטוב הנפלא שצפוי לו, לעם-ישראל, לעולם כולו ולשכינה (שנמצאת בגלות ותיגאל אף היא) בבוא המשיח, איך ייתכן שלא יהיה חדור ציפייה עצומה לראות את הטוב הזה?! על-כן, ככל שיש באדם יותר ציפייה לבוא המשיח, בכך הוא מעיד על עצמו שגם אמונתו במשיח היא שלמה יותר.
הציפייה לביאת המשיח גם מעידה על כך, שהיהודי תופס נכון את כל חיי התורה והמצוות. הרי, כנ"ל, כל עבודתנו בלימוד התורה ובקיום המצוות היא כדי להכשיר את העולם לקראת הגילויים הגדולים בימות המשיח. היום אנחנו ממלאים את הפקודות, ובימות המשיח נראה את התוצאות - את הבירור והתיקון של העולם. ממילא מובן, שאך טבעי הוא שהאדם יהיה מלא ציפייה לראות את סיום העבודה ואת מה שהצליח ליצור ולעשות.
ניצוץ משיח
ה'יחידה' שבכל יהודי נקראת גם 'ניצוץ משיח' שבכל אחד, שכן זהו עניינו של המשיח - 'יחידה' הכללית (לעומת 'יחידה' הפרטית שבכל אדם מישראל). לכן יש בכוחו של כל יהודי לקרב את הגאולה, שכן כשהוא מעורר את ה'יחידה' שבו, את נקודת היהדות הפנימית, הוא מביא גאולה לעצמו, ובהיותו חלק מעם-ישראל - גם מקרב את הגאולה הכללית.
לכן תהיה הגאולה העתידה לבוא - גאולה אמתית, שלמה ונצחית, מכיוון שהיא תבוא על-ידי ה"משיח"- ה'יחידה' הכללית. דרגה זו היא אין-סופית ובלתי-מוגבלת, ולכן היא מקיפה את כל ישראל ואי-אפשר לפגוע בה. זו הסיבה שלעתיד-לבוא יחיו חיים נצחיים, כי כאשר מתגלית ה'יחידה' - אין לה הפסק. זוהי נשמתו של ה"גואל אחרון".
- אמרות והבנות מהחסידות -
- יש המתייחסים לגאולה הקריבה, כאל "חלום". האמת שהגלות היא כחלום - זהו מצב בו כל הכוחות הרוחניים רדומים והמחשבה מבולבלת.
- תפקידו של יהודי לגלות בכל דבר את הנקודה הרוחנית-אלוקית שבו.
- יש לנצל את כל הכוחות להפצת אור. לא כדאי להשקיע מאמץ במלחמה נגד גורמים שליליים. בכוחו של האור להביס את החושך.
- עבודת הקרבנות היא עבודתו של כל יהודי גם בזמן שאין בית מקדש ומזבח. קרבן, מלשון התקרבות לה', וזוהי עבודת כל יהודי. עיקר ההקרבה - המסירות העצמית - וויתור על העצמי שנרדם.
-"ואהבת את ה' אלוקיך..."- אי אפשר לאהוב על-פי צו או פקודה. אך המצווה היא להתבונן בגדולת ה' ובחסדיו, וממילא אז יאהב אותו.
- האמונה בהשגחה פרטית של ה' על כל נברא, היא מיסודות היהדות. דווקא אלו העסוקים בענייני העולם, מבחינים בכך היטב.
- את המלחמה בחושך-היווני אין מנהלים באמצעים פיזיים כוחניים. את החושך, ואפילו חושך רב, ניתן לנצח באמצעות אור.
- התכלי והכוונה של הירידה בגלות, היא הגאולה שבאה לאחריה, שהיא עלייה לדרגה גבוהה לאין-ערוך מהמצב שלפני הירידה.
- הקב"ה לא גילה לנו את קץ הגלות - כדי שבכל רגע נתייחס לגאולה כאל דבר מידי-עכשווי. וכאשר נגיע למדרגה זו, אכן תבוא הגאולה מיד.
- על יהודי לסגל לעצמו שתי תחושות-נפש מנוגדות, אך משלימות. להיות בשמחה ולהאמין בגאולה 'מיד ממש', ומאידך, לזעוק בכאב 'עד מתי'!
- בבוא ימי "בין המצרים" לא צריכה להיות נפילת הרוח, אלא אדרבה, יש לנצלם כדי להפכם ולבוא על-ידם ל"נחלה בלי מצרים". ועל דרך זה בכל ימות השנה, כאשר ישנו עניין המיצר ומעכב, צריכים להפכו לטוב.
- האמונה היהודית בכלל, ובביאת המשיח בפרט, צריכה להיות 'תמימה', שאינה מותנית בהבנה מוקדמת. אך גם המאמין, צריך ללמוד ולהבין.
- הנשמה היא 'אבן ספיר' בוהקת. התורה מצווה "וספרתם לכם..." – עלינו להאיר את רובדי המחשבה, הדיבור והמעשה בזוהרה של הנשמה.
- להבאת הגאולה אנו חייבים להיות בשמחה. האם ניתן לשמוח בשעה קשה זו?! התשובה: 'מלמעלה' נותנים כוחות. מי שינסה, ייווכח!
- האור-אין-סוף האלוקי נמצא בכל מקום, אלא שהוא נסתר ומכוסה מעינינו. בגאולה נאמר "ולא ייכנף עוד מורך"- אז האור האלוקי יאיר בגילוי.
- רפואת הנפש היא כרפואת הגוף. כדי להתחזק במידות טובות ובעבודת ה', יש לאבחן תחילה את גורמי 'המחלה' ואת החסרונות האישיים.
- 'מצרים', לשון מיצר. כל עוד אדם שבוי בידי תאוותיו ויצרו הרע, הרי הוא 'בגלות מצרים'.' יציאת מצרים' היא כל שלב בתהליך השתחררותו מהמיצר.
- גם כשהמצב קשה, אין להטיל דופי בעצמנו ובסביבתנו כאשמים במצב. יש להתעודד ולפעול להבאת הגאולה, וכך היא אכן תבוא.
- תכונת האור, למשוך אליו את הנמצאים בחושך. כל אחד צריך להיות אור-מאיר, וכך יקרב רבים הנמצאים בסביבתו אל ה' ותורתו.
- הדלקת נרות המקדש מותרת גם ל'זר', מי שאינו כהן. לומר לך, כי תפקיד הדלקת הניצוץ היהודי, מוטל על כל אחד, גם אם הוא אחד-העם.
- הגאולה לה אנו מצפים תקיף את כל העם היהודי. אף יהודי לא יישאר בגלות. לכן גם האחריות להבאת הגאולה מוטלת אישית על כל אחד ואחת.
- מוטל עלינו לשלב בין שתי תכונות הנראות כסותרות: להאמין בכל רגע ש'הנה משיח בא', אך להמשיך לעשות הכל כדי להביאו.
- "לכבוש את הארץ" משמע, לכבוש את הארציות - גשמיות העולם. 'כיבוש הארץ' היא מצווה נצחית לכל יהודי - לכבוש את הגשמי ולהפכו לרוחני.
- מעלתה המיוחדת של הנשמה שהיא רוחנית ובמדרגה גבוהה ביותר, אך פועלת כאן, בעולם הגשמי ובאופן ממשי.
- הרמב"ם פוסק להלכה, כי מעשה טוב אחד של יהודי אחד, יכול להכריע את כל העולם לכף זכות. אם כך, 'המפתח' לגאולה, נמצא ביד כל אחד.
- הבעש"ט נהג לומר, כי "אהבת ישראל" היא "אהבת האל", כיוון שישראל הם בנים לה', והאוהב את האב אוהב את בניו.
- תורת חב"ד דורשת להשליט את המוח על הלב. ההבנה השכלית אמורה להביא את הלב לתכונות, תחושות ושאיפות נכונות.
קורס בנסים הנו תוכנית רוחנית
שמכינה לגאולה ולתחיה
כאן אנו פונים לאב האלוהי בביטחון שיום זה הוא יום הגאולה שלנו, בו אנו מרימים את כל העולם יחד אתנו ואומרים לו כך :
" אבי, מודה אני לך בעד היום הזה, בעד החירות שאני בטוח שהוא מביא עמו. יום זה קדוש הוא, כי היום ייפדה בנך. סבלו תם. כי הוא ישמע את קולך מכוון אותו למצוא את חזון המשיח דרך הסליחה, ולהיות חופשי לנצח מכל סבל. תודה בעד היום, אבי. נולדתי לעולם הזה רק כדי להגיע עד ליום הזה, ולְמה שצפון בו בשמחה ובחירות למען בנך הקדוש ולמען העולם שיצר, שמשתחרר היום יחד אתו. שמחו היום שמחו אין מקום היום לשום דבר מלבד שמחה ורוב תודות. היום פדה אבינו את "בנו". כל אחד ואחד מאתנו ייגאל היום. איש לא יישאר בפחד, ולא יהיה אחד שהאב לא יאסוף אל עצמו, עֵר בגן העדן בלב האהבה."
תרגיל נוסף בקורס בנסים הוא הצהרה ללידה הרוחנית שמביאה הגאולה הפרטית, כאשר אדם נעשה גואל עולמו בתודעת משיח -
"היום נולד בי המשיח הקדוש -
הביטו אִתי, מלאכים, הביטו אִתי היום. יקיפו אותי כל מחשבות האלוהים הקדושות, ויִדומו עמי בשעה שבן השמים נולד. ישתתקו נא קולות העולם, וייעלמו המראות שהתרגלתי אליהם. יתקבל נא המשיח בברכה במקום שבו הוא בבית. ישמע את הקולות שהוא מבין, ויראה רק מראות המתארים את אהבת אביו. אל נא יהיה עוד זר כאן, כי הוא שב ונולד בי היום."
הבנות להשגת הגאולה לפי "קורס בנסים" :
https://unifyinglight.blogspot.com/2019/05/blog-post_5.html
מה היא הגאולה"-
https://unifyinglight.blogspot.com/2019/05/blog-post_20.html
מה הוא "המשיח"
https://unifyinglight.blogspot.com/2019/05/blog-post_86.html
מה המשמעות של עזיבת החושך
----------------------------------------------------------------
היכרות עם 12 שלבי החניכה
